​אורי כותב:

 

"כקורא ותיק של סיפוריך, גם הפעם לא התאכזבתי.​​

 הסיפור 'חמדת אריאל' נהדר, עמוק ונוגע ללב. אין סדרה אמריקאית אחת

 שמכבדת את עצמה שבה הגיבור לא צריך להתמודד עם הסוגיה שהעלית.

 על הכול כבר נכתב. הכול כבר נאמר והכל כבר נעשה. המעט, בתור

 סופרים, שנותר לנו עוד לעשות הוא לתת נקודת השקפה חדשה, להשליך

 את קרן האור ולהאיר צד שעדיין לא נגלה - ואת זה קיבלתי. קראתי אותו

 פעמים מספר ובכל פעם קיוויתי שיקרה משהו, איזה נס שישאיר את אהובתו

 של הגיבור בחיים. כתמיד זה לא קורה, אבל אלך ואקרא שוב.

 אולי הפעם....​תודה, כייף לקרוא את סיפוריך."

       

                                                                                       

מייקל כותב:

 

 "סיפור נוגע ללב.​

 בחלקו כתוב בלשון חז"ל.

 (יש לי אהבה גדולה ללשון זו)."

 

 

יהודה כותב:​​

 

​​​ "שפתו של שאול שאולה מעולם רחוק שהייתה לי זכות להכירו. אתה

כותב נפלא ונערצת על ידי בתיכון...."

                                                                                              

​​

שלומית כותבת:​

 

 "לקרוא את הסיפור שלך...אני פשוט בוכה והלב שלי נשבר. יש לך

כישרון מדהים.​ אני מקווה לקרוא עוד בקרוב..."

 

 

מייקל כותב:​​

 

 "אהבתי מאוד!​

 מזכיר את שירת תור הזהב בספרד."

 

 

קלוד פרץ כותב:

 

 "זה כל כך יפה!​​

 בכתיבה של שאול בן ציון ניתן לחוש פיזית בכאב. כבוד."

 

 

אפריל כותבת:

 

 "גרמת לי לצמרמורת חזקה.
 יכולתי לרגע לדמיין את הסיפור הארוך שעומד מאחורי המשפטים ​

 הקצרים והמעטים שלך."